כולם אומרים לך שאת סתם אמא היסטרית

by אפרת פינקלר on 15 בספטמבר 2016

נשמע לך מוכר? נדמה לי שכמעט כל אמא חוותה בשלב כזה או אחר את התחושה שסביבתה הקרובה רואה בה אמא דאגנית מדי. כזו שאולי בגלל חוסר ניסיונה ואולי בגלל שזהו אופיה "מחפשת" ממה לדאוג ועושה מכל דבר "עניין".

והתחושה הזו, שאת לבד בדאגה שלך, ושאת אמורה להיות יותר "זורמת" כי הדברים לרוב מסתדרים מעצמם, יכולה לפעמים למנוע ממך מלדבר על הדברים בגלוי אבל לא תמיד באמת משחררת אותך מהספק.

לנשים רבות, האמהות היא הפעם הראשונה בחיים בה הן נמצאות במקום בו אין תשובה נכונה אחת. להיפך, לעיתים התשובה הנכונה היא מה שנכון ספציפית לך ולילד שלך וזו לא בהכרח התשובה שתהיה  נכונה גם לאמא אחרת ולילד אחר. כאן נכנסת גם השאלה של איך למצוא ולהגיע לאותה תשובה הנכונה עבורכם וגם זו לעיתים התנסות חדשה עבור לא מעט מהאימהות.

אני מאמינה שרוב הזוגות, לפני שהם מביאים ילדים לעולם, מקדישים מחשבה לאופן גידולם, לאיך ירצו לחנך את הילדים, לאיזה עתיד הם רוצים לבנות עבורם ובאופן כללי, להצבת קווים מנחים להורות שלהם.

ואז הילד מגיע ו…טורף את הקלפים.

והמציאות? היא לא תמיד דומה לקווים שההורים הציבו לעצמם.
וזה בסדר גמור!

הרבה הורים ובעיקר אמהות מרגישים שמהרגע בו הילד נולד יש מהן ציפייה שהן מייד יתחברו לרגשות ההוריים והאימהיים שלהם וידעו מה לעשות ואיך לפעול בכל מצב. אבל בפועל, זה לא תמיד ככה, והרבה אימהות עושות כל הזמן הערכה מחודשת לגבי האימהות שלהן ולומדות מה לעשות ומה לא לעשות רק תוך כדי תנועה.
אני שומעת מהרבה אימהות שמגיעות אלי "אולי עשיתי טעות שבאתי רק עכשיו", "אולי עשיתי טעות שהושבתי אותו", "אולי הייתי צריכה להקשיב בטיפת חלב כשאמרו לי שהוא צריך כבר להתהפך" אולי ואולי ואולי…

לצערנו, הרבה פעמים ההורות = אשמה – על מה שעשינו, על מה שלא עשינו, אבל, העובדות בשטח מראות שאין מתכון בטוח לגידול ילדים או להורות טובה וההורות תמיד תכיל בתוכה המון אי- ודאות.

ולכן – הדבר הטוב ביותר שאמא יכולה לעשות הוא להקשיב לאינטואיציות שלה. אני רואה המון אימהות ורואה איך כל אחת מהן מכירה הכי טוב את הילד שלה: היא יודעת כאשר הדברים הם בסדר והיא גם בדרך כלל יודעת כשמשהו לא בסדר. ובחלק גדול מהזמן היא חיה בתחושה של בין בסדר ללא בסדר- הספק הזה שמשהו לא בסדר, שהילד לא מרים מספיק את הראש, שהוא עדיין לא זוחל, שלא הלבשתי אותו מספיק חם, שאני לא נמצאת איתו מספיק שעות וכו'.

לחיות בצל הספק זו תחושה מאוד לא נעימה, גם כי יתכן ואכן יש בעיה אבל גם כי מאוד לא נעים לחיות בתחושה הזו, שאולי את יכולה לעשות יותר עבור הילד שלך ואת לא עושה. אם את מתלבטת מהו באמת הדבר הנכון ועדיין לא הגעת לידי החלטה יש כמה דברים שאת יכולה לעשות כדי לעזור לעצמך בינתיים:

  1. לסנן – זה בסדר להתייעץ עם האנשים שבסביבתך ובטוח שהם ינסו לעזור וכל מה שיגידו יהיה מכוונה טובה. אולם, אם בכל פעם שאת משתפת בהתלבטויותייך את מקבלת תגובות שיפוטיות על תפקודך כאמא לא בטוח שהדרך הטובה ביותר עבורך להגיע להחלטות עוברת בהתייעצות עם מכרייך.
  1. בן הזוג - מותר להסכים שלא להסכים. יתכן ואת ובן זוגך חלוקים בשאלה האם ישנה בעייה המצריכה טיפול. ככל הנראה זו אינה הפעם האחרונה שזה יקרה – הגידול המשותף יזמן לכם עוד ארועים רבים בהם תחזיקו בדיעותיכם השונות. נסי להסביר לבן הזוג את עמדתך ללא כעסים ומתוך הבנה שלא בהכרח תגיעו לעמק השווה. וזה בסדר גמור גם ככה.
  1. חיפוש מידע – אם יש לך ספק לגבי התפתחותו התקינה של הילד שלך את יכולה ללמוד הרבה על הנושא מהמידע הקיים באינטרנט. יחד עם זאת, חשוב להבין שהמידע ברשת הוא כללי ומתייחס להתפתחות תקינה והוא אינו  יכול להחליף אבחון אישי ומקצועי של הילד שלך.
  1. לקבל ולהחליט - לקבל את זה שספקות הם חלק מהעניין של להיות אמא ולהבין שההחלטה מה לעשות במצב של ספק היא שלך. שאלי את עצמך עם איזה מההחלטות את שלמה יותר. התשובה תגיע.
  1. מה הבעיה - בעיני, חשוב לדעת אם יש בעיה אך חשוב לא פחות לדעת שאין בעיה. ולכן, אם את מתלבטת ומרגישה לא שלמה או לא בטוחה בכל הקשור לבריאות הילד שלך ולהתפתחותו אני ממליצה לך לפנות לאשת מקצוע אותה תוכלי לשאול את כל השאלות המטרידות אותך ולקבל תשובות מלאות וספציפיות לגבי הילד שלך. אם חלילה התגלתה בעיה, אפשר יהיה להתחיל לטפל בה מיידית ואם יתגלה שהכל תקין – זה  יתן לך הרבה שקט נפשי ובטחון  – וזה בכלל לא מעט ובהחלט בהחלט מגיע לך.

כפי שפורסם לראשונה באתר Onlife

 

מה אתם חושבים?

לפוסט הקודם בנושא:

לפוסט הבא בנושא: