האם כל קושי בהתפתחות דורש טיפול?

by אפרת פינקלר on 12 בספטמבר 2016

אומרים שכל ילד מתפתח בקצב שלו – אבל האם מדובר בקצב או בעצם בקושי?

מדוע  אנחנו כל כך אוהבים להשתמש במשפט "כל ילד מתפתח בקצב שלו"?

במהלך שנות עבודתי הרהרתי רבות מה עומד מאחורי המילים "כל ילד מתפתח בקצב שלו" ואיך משפט זה מתיישב עם המציאות בה אנו חיים.

הרשו לי להציע לכם את הפרשנות שלי.

תחילה חשוב להסביר מהו קצב ומהו קושי ומה ההבדל בין השניים.

התפתחות של תינוק ובכלל של האדם, היא רצף של מעבר בין שלבים. לכל שלב יש את קצב הופעתו ומיצויו (מתי יופיע ומתי הזמן לעבור לשלב הבא).

התפתחות בנויה בצורה כזו שכל שלב הוא הבסיס לבא אחריו. בכל שלב לומד ומתרגל האדם את המיומנויות הנחוצות לו כדי לעבור אל השלב הבא. כך למשל אצל תינוקות, השכיבה על הבטן מהווה בסיס להתפתחות כולה, אך, אם נחלק זאת לשלבים, השכיבה על הבטן מהווה את הבסיס ליכולתו של התינוק להרים את ראשו ולאחר מכן להתהפך, לזחול וכן הלאה.

קצב הופעת שלבי ההתפתחות עשוי להשתנות מאדם לאדם, מתינוק לתינוק. עם זאת, קיימים סרגלי התפתחות המציינים מהם הזמנים להופעת כל שלב התפתחותי. זמנים שנבדקו על כלל האוכלוסייה והוגדרו כנורמה.

קושי, לעומת זאת מסמן לנו כי קיימת בעיה כלשהי המפריעה לתינוק לעבור לשלב הבא. לא בגלל קצב, אלא בגלל בעיה אובייקטיבית. למשל, תינוקות הסובלים מאוד מגזים, יתקשו לתרגל את השכיבה על הבטן וכתוצאה מכך יציגו הרמת ראש נמוכה ביחס למצופה. מחסור בתרגול השכיבה על הבטן, עשוי לעכב את המעבר לשלב הבא, שלב ההתהפכות.

האם אנו באמת מצליחים לקיים ולפעול על- פי המשפט "לכל ילד קצב התפתחות משלו"?

אני  חושבת שלא.

בפועל ל"קצב" של כל ילד יש למעשה תקרת זכוכית, כיוון שמגיע זמן שבו הסביבה מצפה מהילד להסתגל למערכת. את המערכת לא ניתן לשנות ולכן הילד נדרש להתאים עצמו למערכת בכדי לעמוד בציפיות.

קחו למשל כיתה רגילה או גן רגיל, סביר להניח שלכל ילד יש את קצב ההבנה שלו וקצב ההתקדמות שלו. אך מה קורה כאשר מכולם מצופה לעמוד במטלה מסוימת? האם יש התחשבות בעובדה שילד אחד מבין ומבצע מהר מאוד בעוד שאחר מבין ומבצע לאט יותר, או שמא כולם צריכים לספק את הסחורה בזמן מסוים? האם כמות המטלות שהילדים מקבלים מותאמת לפי הקצב האישי של כל אחד? התשובה היא לא, אחרת ילדים לא היו מבלים שעות על גבי שעות אחר הצהריים בהשלמת המשימות שלא סיימו בבית הספר.

ומה קורה בגילאים הצעירים יותר?

בגנים מסוימים נוכל לראות תינוקות קטנים "מבלים" בלול כיוון שהגדולים יותר כבר מתקדמים והם כבר זוחלים או אולי הולכים וקיים חשש שידרסו את הקטנים.
מתחשבים בקצב ההתפתחות של הגדולים אך מהקטנים מונעים הזדמנות חשובה לתרגול ומעבר בין שלבי ההתפתחות.

ובגילאי 3 בחוג הספורט בגן, ילד שאינו מצליח לבצע את המשימה בדיוק כמו שהסבירה המורה מקבל הערה "לא עשית טוב. תעשה שוב" . מה חווה ילד כזה אל מול הקבוצה? תחושת הכישלון על שלא הצליח גדולה מאוד ועשויה להשפיע על התפתחות הדימוי העצמי שלו. (מדובר על הצטברות של כישלונות).  הערות מסוג זה וחוסר התייחסות לקשיים הספציפיים של אותו ילד, לא יקדמו אותו להצליח בביצוע המשימה, אלא יחרטו בו את התחושה כי הוא אינו יכול ואינו מצליח.

המערכת מאפשרת לנו לראות את הקצב השונה של כל ילד ואת הפער בין ילד ובין קבוצת השווים לו (בני גילו). פער אשר נובע מקושי במעבר משלב אחד אל הבא אחריו או מגרירה או הצטברות של קשיים שיופיעו שוב בשלבים הבאים.

קחו למשל פעולה כמו ציור. נשמע פשוט, נכון?
אז זהו, שפעולה כמו ציור מורכבת מהרבה תתי פעולות שקושי בכל אחת מהן עשוי לגרום לכך שהילד פשוט ימנע מלצייר.

בכדי לצייר צריך הילד שתהיה לו יכולת אחיזה טובה, שהשרירים שלו יהיו מאורגנים בצורה כזו שתאפשר לו לשבת בנינוחות ולהחזיק בנינוחות את הטוש או הגיר. הוא צריך שתהיה לו יכולות טובה של קשר עין- יד שיאפשר לו לעשות תיאום מדויק בין תנועת היד והעין – מה שיאפשר לו להביא את הטוש בצורה מדויקת אל הנייר ולא אל השולחן. ואלה רק חלק מן המיומנויות הנחוצות לילד בכדי לשבת ולצייר.

ילד המתקשה למשל, בשמירה על שיווי משקל, יתקשה לשבת בנינוחות ולצייר. מרבית תשומת הלב שלו תופנה למציאת שיווי משקל על הכיסא, בכדי לא ליפול. במצב כזה, סביר יהיה להניח שילד זה לא ייהנה כשהגננת תבקש מכל ילדי הגן לשבת ולצייר. אולי הוא ימצא פתרונות יצירתיים לקושי שלו לשבת, כמו למשל לעמוד ולצייר. אך הדרישה מכל הילדים היא לשבת ורק הוא כל הזמן מרגיש צורך לעמוד ולצייר, מניסיון בשטח למדתי, שאותו ילד יקבל הרבה הערות ודרישות חוזרות ונשנות, לשבת. בעוד שישיבה וציור יחד, אלה שתי פעולות קשות עבורו.

כדאי וחשוב להכין את הילד בכדי למנוע גרירת קשיים לשלב מאוחר יותר, שלב בו לסביבה יש פחות כלים להתמודד עם הצורך של הילד שנדרש להתאים את עצמו למרות הקשיים שהוא חווה. פרט נוסף וחשוב מאוד, הוא גמישותו של המוח. עד גיל שלוש המוח גמיש מאוד ויכולת ההשפעה שלנו עליו היא מהירה ואיכותית. לאחר גיל שלוש, עדיין נוכל להשפיע על המוח ולשנות תבניות שכבר נרכשו, אך זוהי תהיה משימה מאתגרת יותר וארוכת טווח.

בעזרת זיהוי הקושי בזמן אמת ועבודה ממוקדת, בשלב זה, אנו יכולים למזער את התפתחות הפער  בין הילד לקבוצת השווים לו ולמנוע גרירת קשיים במעבר בין שלבי ההתפתחות.

אז האם מדובר בקצב או בקושי?

אני יכולה לומר, בהערכה גסה, כי לפחות 70% מהתינוקות שמגיעים אלי עם הוריהם לקבלת הדרכה, מגיעים בגלל קושי מסוים שגורם להם להתקשות במעבר אל השלב הבא ולכן מציגים קצב התפתחות איטי יותר. לצד זאת, מגיעים אלי גם תינוקות שאני מבחינה כי יש להם את היכולות המוטוריות הדרושות להם לרכישת שלב התפתחותי כזה או אחר, אך מסיבה כלשהי, עדיין אינם בשלים לעבור אל השלב הבא וגם הם מציגים קצב התפתחות איטי יותר. במקרה כזה אני מראה להורים כי היכולות קיימות, ומדריכה  אותם להמשיך לעודד את הילד/ה להגיע לשלב ההתפתחותי, אך לא לוחצת ולא מלחיצה. ודואגת גם להסביר להורים שאין צורך ללחוץ או להלחיץ את הילד. הוא יגיע לזה כשיהיה בשל לעשות זאת. חשוב לזכור כי התפתחות מכילה בתוכה גם התפתחות רגשית. מעבר בין שלבי ההתפתחות תלוי גם במוכנות הרגשית של הילד.
בשני המצבים יש מקום לעשות בירור ולהבין מה מונע מהתינוק לעבור לשלב ההתפתחותי הבא ובמידת הצורך, להעניק לו את העזרה המתאימה כדי שיוכל להתגבר על המכשול.

כפי שפורסם לראשונה באתר טיפת חלב ברשת

מה אתם חושבים?

לפוסט הקודם בנושא:

לפוסט הבא בנושא: